הערת צוות האתר: להצעת חוק זו הצטרפו 28 חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית.
דברי הסבר
כללי
בישראל נצרכות מדי חודש כ-430 שקיות פלסטיק ברשתות השיווק, כשתי שקיות ליום לאדם. חלקן היחסי של שקיות הפלסטיק מהווה כ-28% מנפח הפסולת המושלכת בישראל ו-7% ממשקלה. פסולת זו דורשת שטחי הטמנה יקרים שהולכים ואוזלים.
שקיות הפלסטיק מהוות מפגע סביבתי חמור ביותר. הפלסטיק ממנו עשויות השקיות (עובי ממוצע כ-17 מקרון) הוא חומר שאינו מתכלה, אינו מתפרק בטבע ואינו ממוחזר בישראל. הצטברותו יוצרת השלכות סביבתיות רבות וביניהן זיהום שטחים פתוחים מאחר והשקיות מתפזרות ברוח תוך זיהום נופי הארץ; סכנה לבעלי חיים, הואיל ובעלי חיים מנסים לאכול אותן ונחנקים למוות; השקיות מהוות פגיעה בצומח ובקרקע, משום שצמחים מכוסי שקיות נפגעים כתוצאה מהקטנת חילוף הגזים והדבר משפיע לרעה על התפוקה החקלאית; סכנה לנהגים בשעת נסיעה ועוד.
מטרתה של הצעת חוק זו הינה צמצום משמעותי בשימוש בשקיות הפלסטיק והגברת השימוש בשקיות רב-פעמיות העשויות מחומרים ידידותיים לסביבה, כמו גם העלאת המודעות בקרב הציבור לנושא ופיתוח אחריות סביבתית.
חוק זה מבוסס על מודלים שונים הנהוגים במדינות רבות בעולם, אך בעיקר הוא נסמך על המודל האירי, לפיו מוטל היטל כספי המושת על הצרכן ברכישת שקית פלסטיק בבית העסק. כספי ההיטל מועברים על ידי בית העסק אל קרן ייעודית. באירלנד חלה ירידה של למעלה מ-90% בכמות השקיות הנצרכת בתוך שנה מיום החלת החוק.
סעיף 2
"בית עסק" – מאחר ומרבית שקיות הפלסטיק נצרכות בחנויות לממכר מזון (רשתות שיווק, מכולות וכו') ובנוסף, איכות השקיות שם היא הירודה ביותר, תחולת החוק תהא על שקיות המסופקות בבתי עסק לממכר מזון בלבד, להוציא מסעדות ודומיהן.
"שקיות רב-פעמיות" – בכדי למנוע אספקתן של שקיות באיכות ירודה כשקיות רב-פעמיות ועל מנת להבטיח כי שקיות רב-פעמיות אכן תוכלנה לשמש למטרתן, נקבע מחיר סף אשר תואם את עלות ייצורן של שקיות העונות על ההגדרה.
סעיפים 3-5
ההיטל נגבה במעמד הקנייה ועל בית-העסק מוטלת החובה להטילו על הצרכן. סכום ההיטל נקבע בהתאם לסכום המעודכן בחוק האירי ונועד למנוע, מחד, שימוש מופרז בשקיות פלסטיק, ומאידך, הימנעות מוחלטת משימוש.
סעיף 6
על אף מטרתו המוצהרת של החוק נעשית הבחנה בין מקרים בהם השימוש בשקיות חד-פעמיות הינו מחויב המציאות, מטעמי נוחות, היגיינה, צורת החיוב ועוד. במצבים אלה נקבע פטור מהיטל על שקיות הניילון. יחד עם זאת, קבועות הגבלות על גודל השקית, החומרים ממנה היא עשויה וצורתה. זאת על מנת להבטיח שהשימוש בשקיות שתחת הפטור לא יחרוג מהשימוש המוגדר אליו יועדו.
סעיף 9
מטרתו של סעיף זה לאפשר לצרכן זמינות ונגישות לשקיות רב-פעמיות שתאפשרנה לו להימנע ככל הניתן מרכישת שקיות הפלסטיק ומתשלום ההיטל..
הסייג הקבוע בסעיף קטן 9(ב) נועד לאפשר לבית עסק, במהלך חצי שנה הראשונה לתחולתו של החוק, להעמיד לרשות הצרכן שקיות רב-פעמיות בכל מחיר הנמוך מ-4.5 שקלים חדשים על מנת לעודד צרכנים לעשות בהן שימוש, כל עוד השקית הרב פעמית עדיין עומדת מבחינת איכותה במאפיינים שהוגדרו בחוק. קרי, שבמצב רגיל היתה נמכרת בלא פחות מ-4.5 שקלים חדשים. זאת על מנת לסייע להטמעת החוק בקרב הציבור בתקופה הראשונה לתחולתו.
סעיפים 10,11,13
מוצע להסמיך את השר להגנת הסביבה למנות ממונה ומפקחים לעניין יישומו של החוק, בהתאם למקובל בחוקים אחרים בתחום איכות הסביבה. מניסיון קודם של אכיפת חוקים סביבתיים ובשל אילוצי תקציב המשרד, ניתן לשקול שילוב של הרשויות המקומיות בנושא פיקוח ואכיפה. בהתאם לכך תהיה חלוקת הכספים שייגבו כקנסות.
סעיף 23
תאריך התחילה נקבע שישה חודשים לאחר פרסומו של החוק על מנת לאפשר לבתי העסק עליהם חל החוק תקופת הסתגלות והיערכות לדרישותיו של החוק.
כללי
בישראל נצרכות מדי חודש כ-430 שקיות פלסטיק ברשתות השיווק, כשתי שקיות ליום לאדם. חלקן היחסי של שקיות הפלסטיק מהווה כ-28% מנפח הפסולת המושלכת בישראל ו-7% ממשקלה. פסולת זו דורשת שטחי הטמנה יקרים שהולכים ואוזלים.
שקיות הפלסטיק מהוות מפגע סביבתי חמור ביותר. הפלסטיק ממנו עשויות השקיות (עובי ממוצע כ-17 מקרון) הוא חומר שאינו מתכלה, אינו מתפרק בטבע ואינו ממוחזר בישראל. הצטברותו יוצרת השלכות סביבתיות רבות וביניהן זיהום שטחים פתוחים מאחר והשקיות מתפזרות ברוח תוך זיהום נופי הארץ; סכנה לבעלי חיים, הואיל ובעלי חיים מנסים לאכול אותן ונחנקים למוות; השקיות מהוות פגיעה בצומח ובקרקע, משום שצמחים מכוסי שקיות נפגעים כתוצאה מהקטנת חילוף הגזים והדבר משפיע לרעה על התפוקה החקלאית; סכנה לנהגים בשעת נסיעה ועוד.
מטרתה של הצעת חוק זו הינה צמצום משמעותי בשימוש בשקיות הפלסטיק והגברת השימוש בשקיות רב-פעמיות העשויות מחומרים ידידותיים לסביבה, כמו גם העלאת המודעות בקרב הציבור לנושא ופיתוח אחריות סביבתית.
חוק זה מבוסס על מודלים שונים הנהוגים במדינות רבות בעולם, אך בעיקר הוא נסמך על המודל האירי, לפיו מוטל היטל כספי המושת על הצרכן ברכישת שקית פלסטיק בבית העסק. כספי ההיטל מועברים על ידי בית העסק אל קרן ייעודית. באירלנד חלה ירידה של למעלה מ-90% בכמות השקיות הנצרכת בתוך שנה מיום החלת החוק.
סעיף 2
"בית עסק" – מאחר ומרבית שקיות הפלסטיק נצרכות בחנויות לממכר מזון (רשתות שיווק, מכולות וכו') ובנוסף, איכות השקיות שם היא הירודה ביותר, תחולת החוק תהא על שקיות המסופקות בבתי עסק לממכר מזון בלבד, להוציא מסעדות ודומיהן.
"שקיות רב-פעמיות" – בכדי למנוע אספקתן של שקיות באיכות ירודה כשקיות רב-פעמיות ועל מנת להבטיח כי שקיות רב-פעמיות אכן תוכלנה לשמש למטרתן, נקבע מחיר סף אשר תואם את עלות ייצורן של שקיות העונות על ההגדרה.
סעיפים 3-5
ההיטל נגבה במעמד הקנייה ועל בית-העסק מוטלת החובה להטילו על הצרכן. סכום ההיטל נקבע בהתאם לסכום המעודכן בחוק האירי ונועד למנוע, מחד, שימוש מופרז בשקיות פלסטיק, ומאידך, הימנעות מוחלטת משימוש.
סעיף 6
על אף מטרתו המוצהרת של החוק נעשית הבחנה בין מקרים בהם השימוש בשקיות חד-פעמיות הינו מחויב המציאות, מטעמי נוחות, היגיינה, צורת החיוב ועוד. במצבים אלה נקבע פטור מהיטל על שקיות הניילון. יחד עם זאת, קבועות הגבלות על גודל השקית, החומרים ממנה היא עשויה וצורתה. זאת על מנת להבטיח שהשימוש בשקיות שתחת הפטור לא יחרוג מהשימוש המוגדר אליו יועדו.
סעיף 9
מטרתו של סעיף זה לאפשר לצרכן זמינות ונגישות לשקיות רב-פעמיות שתאפשרנה לו להימנע ככל הניתן מרכישת שקיות הפלסטיק ומתשלום ההיטל..
הסייג הקבוע בסעיף קטן 9(ב) נועד לאפשר לבית עסק, במהלך חצי שנה הראשונה לתחולתו של החוק, להעמיד לרשות הצרכן שקיות רב-פעמיות בכל מחיר הנמוך מ-4.5 שקלים חדשים על מנת לעודד צרכנים לעשות בהן שימוש, כל עוד השקית הרב פעמית עדיין עומדת מבחינת איכותה במאפיינים שהוגדרו בחוק. קרי, שבמצב רגיל היתה נמכרת בלא פחות מ-4.5 שקלים חדשים. זאת על מנת לסייע להטמעת החוק בקרב הציבור בתקופה הראשונה לתחולתו.
סעיפים 10,11,13
מוצע להסמיך את השר להגנת הסביבה למנות ממונה ומפקחים לעניין יישומו של החוק, בהתאם למקובל בחוקים אחרים בתחום איכות הסביבה. מניסיון קודם של אכיפת חוקים סביבתיים ובשל אילוצי תקציב המשרד, ניתן לשקול שילוב של הרשויות המקומיות בנושא פיקוח ואכיפה. בהתאם לכך תהיה חלוקת הכספים שייגבו כקנסות.
סעיף 23
תאריך התחילה נקבע שישה חודשים לאחר פרסומו של החוק על מנת לאפשר לבתי העסק עליהם חל החוק תקופת הסתגלות והיערכות לדרישותיו של החוק.
