החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח–1988, והחוק למניעת זיהום הים (הטלת פסולת), התשמ"ג–1983, מקימים מכוחם וועדות למתן היתרים לגופים שונים לצורך הזרמת והטלת פסולת ושפכים למימי החופים של מדינת ישראל, למימיה הפנים ארציים וכל שטח ים אחר של מדינת ישראל.
פסולת ושפכים אלו מחילים, בדרך כלל, חומרים אשר עלולים לפגוע בסביבה ולעיתים אף להוות סיכון לבריאות הציבור.
בפועל, בגלל מגוון סיבות, ניתנים ההיתרים למשך פרקי זמן ארוכים, אשר במהלכם מוזרמות לים כמויות גדולות של פסולת ושפכים. הפיקוח על ההזרמה על פי ההיתר, נעשה, בדרך כלל, על סמך דיווחי הגורמים המזרימים בלבד. מצב זה דורש תיקון והתייחסות מידית, ולו בהיבט של הבאת המידע בפני הציבור הרחב, העושה שימוש בים, ובדרך זו לחשוף את ההיתרים לביקורת ציבורית.
הציבור הרחב, אשר אין ספק וחולק כי הים והחופים הם קניינו, אינו זוכה, כמעט, לקבל מידע נגיש ופשוט לגבי הזרמות הפסולת וההטלות, לא על מיקומם, לא על משך ההזרמה, לא על מיהות הגוף המזרים ואופיו ובפרט שלא על כמויות החומרים המוזרמים לים, סוגיו והריכוזים בהם הוא מוזרם.
גם באותם הפעמים בהם ניתן היתר חד פעמי להזרמה מאסיבית של שפכים אל הים, נמנע הגוף המזהם מליידע את הציבור בצורה בולטת ופשוטה, על כמות ומשך הזיהום אותו הוא מבצע, על כמות וסוג החומרים המוזרמים לים ועל ריכוזם, ולא כל שכן על הסיכון הכרוך בכך (ראה מקרה הזרמת שפכי איגוד ערים דן לביוב אל הים ביום 29.2.2004, שם פורסמו מודעות קטנות ביותר).
מצב זה אינו סביר והוא פסול מן היסוד באשר אינו מביא לידיעת הציבור מידע הנוגע לפעילות, המשליכה באופן ישיר על איכות חייו ואף על בריאותו. חוק זה בא להטיל חובת פרסום על הגופים המקבלים את ההיתרים מאת הוועדות, בעת קבלת ההיתר ומדי רבעון שנתי. בנוסף לכך, מטיל חוק זה חובת פרסום באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה גם על הוועדות עצמן, בכל הנוגע לגופים אשר להם נתנו הוועדות היתרים.
החוק מטיל סנקציה על מקבלי ההיתר אשר לא יעמדו בחובת הפרסום, וחובת הדיווח על ההזרמה.
עיגון חובת הפרסום ופרסום רשימת המזהים כמידע נגיש וקבוע לציבור הרחב מיישמים את עיקרון השקיפות והבקרה הציבורית. פרסום כאמור יהווה שילוב נכון, שקול, ראוי ומאוזן, של זכותו של הציבור לקבלת מידע, מחד, והמשך פעילות הגופים המסחריים בהתאם להיתרים שקיבלו, מאידך. יתרה מכך, בהפעלת חובת הפרסום ופרסום רשימת המזהמים יהיה משום הפעלת לחץ ציבורי לגיטימי על המזהמים על ידי גופים ציבוריים או אנשים פרטיים, אשר יפעלו להפסקת ולצמצום ההזרמה.
החוק המוצע כרוך בהוצאה תקציבית מזערית של פרסום שמות מקבלי ההיתרים, מיקומם ואופי פעילותם, מדי רבעון שנתי.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברי הכנסת משה גפני וגאלב מג'אדלה (פ/1810/17).
