 | שר ביטחון טרי בדרך כלל ממהר להפגין שימוש במידת הדין, ורק לעיתים רחוקות במהלך כהונתו מזדמן לו להפגין כלל את מידת הרחמים. עמיר פרץ, שר הביטחון ה"אזרחי" הראשון שלנו, דווקא נחפז להפגין בכל הזדמנות את מידת הרחמים, אך מהסס להפגין את מידת הדין. זאת, אפילו כשמדינת ישראל נמצאת תחת התקפת קסאמים וביתו שלו עצמו מטווח על ידי ארגוני הטרור.
הנחייתו האחרונה של פרץ למערכת הביטחון לוודא שתוואי גדר ההפרדה בטחוני בלבד, ואינו פוגע שלא לצורך במרקם החיים של האוכלוסייה הפלשתינית, נמצא באזור הדמדומים מהבחינה הזו. בין אם כיוון פרץ למידת הדין או הרחמים, ברצוני לבקש משר הביטחון להחיל את אותה דאגה שהפגין למרקם חיי האוכלוסייה הפלשתינית - לאזרחיה היהודיים של מדינת ישראל.
ניקח כמקרה בוחן את צפון ירושלים. בין כפר בידו לכפר אל-ג'יב נבנה כיום כביש שקוע בעומק 9 מטר, המכוסה בתקרה שקופה, שמאפשר תנועה חופשית של פלשתינית בין שני הכפרים. מובן שאין בליבי טענות בדבר עצם קיומו של הכביש השקוע, ומובן שעומדת לנו חובה מוסרית שלא לפגוע במרקם החיים של האוכלוסייה הפלסטינית.
| |
|
|
| ניסוי יקר מדי
| |
|  | | |
| אבל מה? מתווה הכביש השקוע עובר בתווך בין שכונת הר-שמואל ובין היישוב גבעת זאב, אמו הורתו. למעשה, הכביש השקוע הוא מכשול בלתי עביר, המנתק את השכונה מהיישוב, חוצה את שטחה המוניציפלי של גבעת זאב לשני חצאים, וחונק את היישוב מהתפתחות טבעית לכיוון ירושלים.
האם לא זכאים אזרחי מדינת ישראל להגנה זהה לפחות לזו מהם נהנים אחינו הפלשתינים מפני פגיעה במרקם חייהם? לכאורה, נראה שמדובר בבעיית היגיון פשוטה: איך סוללים שני כבישים מצטלבים מבלי לפגוע ברצף הטריטוריאלי של אחד מהשניים?
מפליא שמשרד הביטחון מסרב לאמץ פתרון מתבקש אחד, שעונה על הצרכים של כולם: מנהרה. תושבי בידו ואל-ג'יב יוכלו לשמר את מרקם חייהם ולקיים קשר רצוף בין הכפרים מבלי לעבור במחסומי צה"ל, והרצף הטריטוריאלי בין גבעת זאב לבין שכונתה הר-שמואל יישמר. המלכוד, תשאלו? אין. העלות זהה.
אדוני שר הביטחון: הא לך אבן בוחן לממשלת ישראל בכלל ולך בפרט. אתה להוט להוכיח כי אתה שר בטחון מזן אחר, ושאפשר גם אחרת. אנא, אל תדרוש מאזרחי מדינת ישראל לשלם את המחיר על הניסוי הזה. לא בהר שמואל, ולא בשדרות.
הכתבה פורסמה באתר מעריב :
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/438/562.html
|
|
|
