פסולת האריזות מהווה מרכיב משמעותי מהמשקל הכולל של הפסולת הביתית בישראל. משקל פסולת האריזות הוא כ-21% מסך משקל כלל הפסולת הביתית, ונפחה מתוך סך הפסולת הוא 50%. כמות הפסולת הביתית והמסחרית בישראל בשנת 2006 הסתכמה ב-4,180,560 טונות, ופסולת האריזות מהווה כ-800,000 עד 900,000 טונות מתוכה באותה השנה, אשר רובה הגדול מטופל באמצעות הטמנה. בנסיבות אלה, הפחתה בכמות פסולת האריזות תוכל להפחית בצורה משמעותית גם את כמות הפסולת הכוללת בישראל ומיחזורה יכול לתרום רבות לשיפור מאזן המיחזור בישראל. בנוסף, על פי הערכת ארגון אדם, טבע ודין, טיפול נכון בפסולת האריזות יגרור אחריו הפחתה של פליטת כמיליון טון גזי חממה בשנה.
חובת המיחזור שבדין מטילה על כל רשות מקומית למיחזור לפחות 25% מסך כל הפסולת בתחומה. מרביתן המכריע של הרשויות בישראל אינן עומדות ביעדי המיחזור ושיעורי המיחזור בהן עומדים על אחוזים בודדים בלבד. הדבר נובע מטעמים של כדאיות כלכלית בהם נאחזות הרשויות כצידוק לכך שהן מעדיפות את ההטמנה על פני המיחזור.
הצעת החוק מעבירה את האחריות למיחזור על יצרני ויבואני האריזות בהתאם לעיקרון "המזהם משלם". מוצע בזאת כי האחריות למיחזור האריזות תועבר ליצרני ויבואני המוצרים הארוזים, שיפעילו תשתית מתקדמת, הכוללת התאגדות בתאגידים שיוקמו לצורך כך, לאיסוף וטיפול בפסולת. החוק קובע שבשנה הראשונה מתחולתו, חייב במיחזור יפעל למיחזור של פסולת אריזות בשיעור של 50% מסך משקלם הכולל של כל האריזות שייבא או שיווק בישראל, 65% מהשנה הרביעית ו-70% מהשנה השישית. השר להגנת הסביבה ימנה ממונה שייפקח על ישומו של חוק זה, אשר היצרן או היבואן יחויב בדיווח לו, ואשר תהיה לו הסמכות לקנוס באמצעות עיצום כספי חייב במיחזור אשר יחרוג מיעדים אלה.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת גלעד ארדן וקבוצת חברי הכנסת (פ/1809/17).
