ניסן תשס"ח
אפריל 2008
נכון להיום, ח"כ טרטמן חברה בשתי ועדות: ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת הכנסת.
על פעילותה בשתי הועדות הללו ניתן להתרשם ברשומות נפרדות, כאשר אנו משתדלים להוסיף רשומה חדשה על כל אחת משתי הועדות הללו בתום כל מושב.
חשוב מאוד לזכור, כי חברי כנסת משתתפים גם בדיונים של ועדות אחרות ( סה"כ יש 17 ועדות בכנסת, כאשר כל הפרוטוקולים נגישים לציבור, למעט ועדת חוץ ובטחון ) וזאת בשני מקרים:
1. אם נבצר מחבר כנסת להגיע לדיון בועדה – יכול ח"כ אחר מסיעתו להחליף אותו כולל זכות הצבעה.
2. אם יש נושא שנידון וחשוב לח"כ להביע את עמדתו – הוא משתתף בדיון בתור מוזמן, אך לא כחבר ועדה וללא זכות הצבעה.
בחרנו להביא מספר דיונים משנת 2007 ומשנת 2008 , בהם השתתפה ח"כ טרטמן באופן פעיל.
יש לציין כי חלק מנושאי הדיון מועלים לאתר בפעם הראשונה.
ועדת הכלכלה, יום שלישי, י' בתמוז התשס"ז (26 ביוני 2007), הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת אסתרינה טרטמן: שימוש בפרסום תמונת דוגמנית במגזין גברים כחלק מההסברה הישראלית בחוץ לארץ
http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/kalkala/2007-06-26-04.html
מתוך הדיון : אדוני היושב-ראש, היטיבה לתאר חברתי את הסיטואציה בגדול, אבל אני מצאתי חמש נקודות חשובות שאני רוצה לשים עליהן את הפוקוס ופסילה מהותית של כל ההתנהלות.ראשית, סמל מדינת ישראל של הקונסוליה לצד פרסום של "מקסים", יש לזה טעם וריח רע מאוד. יש לנו מספיק דברים כמדינת ישראל שאנחנו יכולים לנפנף בהם ולהציג אותם.שמעתי את הנימוק של קידום מכירות, של רצון להראות את מדינת ישראל יותר רכה, יותר אינית, שמעתי את התשובות האלה מאנשים שעוסקים במלאכה. חשבתי שבאותה הזדמנות אפשר לשים גם עלה של מריחואנה כי זה מאוד אין עכשיו כל נושא סוגיית הסמים בעולם, אולי ניקח קצת גם אלימות שגם זה מאוד אין. אני רואה את זה באותה חומרה.אני אמשיך לנקודה השלישית, אישה כאישה. כל השימוש הזה בגוף האישה הוא פסול במהותו. זה מעיד על עליבות, זה מעיד על זילות, זה מוכיח שלמדינת ישראל אין שום דבר אחר טוב להתפאר בו והוא לוקח דבר טבעי ויפה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, זה גוף האישה, ועושה בו שימושים פוגעניים ומכוערים.זה מוביל אותי לנקודה הבאה. איפה הצניעות? מדינת ישראל בערכים היסודיים שלה קמה כמדינה יהודית ואחד מהאושיות שלנו כעם יהודי הוא צניעות. יש דברים שאפשר להתווכח, עם שרוול, בלי שרוול, קצר יותר, ארוך יותר, דברים שעוד אפשר לדבר עליהם בגבול האפור, אבל תנוחה כזאת של אישה חשופה? איפה החיבור? ואני חוזרת לסמל של מדינת ישראל כמדינה יהודית. בושה. מעבר לכל, מה הקשר לחיילת ישראלית? זה דימוי, תסלחו לי, של בית בושת לצבא הישראלי ולא של חיילות לצבא הגנה לישראל. כאן אני זועקת, הן כאישה, הן כאימא, הן כקצינה בצבא הגנה לישראל והן כקצינה שעושה שירות מילואים פעיל בהתנדבות בצבא הגנה לישראל. אני זועקת. זה לא הפרצוף שלנו כחיילות, זאת לא ההתנהלות שלנו, זה ביזיון אחד גדול. זאת הסברה? אין מי שיבקר את הקונסוליה בהוצאת דברים כאלה? אולי יש קשר ישיר - ואני כאן אומרת ביקורת קשה - לכל ההתנהלות ההסברתית של מדינת ישראל וזאת החותמת. כך אנחנו נראים בהסברה?
ועדת הכספים, י"א תמוז, התשס"ז, (27.06.2007) , בנושא פגיעה בזכויות מאבטחים
http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/ksafim/2007-06-27.html
מתוך הדיון : ...אני באה מתוך שולחן ההסתדרות, כחברה בהנהגת ההסתדרות. נושא הזכויות של העובדים לא קרוב לליבה של אף חברת כנסת אחרת יותר מאשר ללבי. אין פה שום קרדיט. גם כשהמצלמה לא פה, צריך לדבר לעניין. אין פה שום קרדיט לאף חבר כנסת על נושאים כאלה ואחרים. לכן, כל ההתנהלות פה פסולה במהות. אבל, בואו נעזוב את זה. אין פה עניין של גיוסים אלא עניין מהותי. אני חושבת שעניין של פגיעה בזכויות עובדים הוא דבר פסול מהיסוד. כל מה שאני מנסה לחדד, איפה באמת יש פגיעה, ואיפה יש רצון פופוליסטי זול, של חברים כאלה ואחרים, להציג פגיעה, כדי להישמע טוב בתקשורת. בואו נהיה הוגנים, קצת הגינות בבית הזה לא תזיק לאף אחד. קצת, מעט ההגינות. ההגינות היא כדלקמן: אין פה בסיס להשוואה בין שכר שהיה בעבר לשכר שהולך להיות משולם להם כרגע, ברמה העקרונית המהותית החוקית, כי מדובר במעסיקים שונים, מדובר בחברות שונות. אין חובה לאותם עובדים להמשיך ולעבוד. אין דרישה של אותם עובדים להמשיך ולעבוד בתנאי השכר האלה. ירצו, יעבדו, לא ירצה, לא יעבדו. זה דבר שההיגיון לא יעלה על הדעת. לפי מה שאני רואה בחוזה, על פניו יש פגיעה בחוקים של העסקת עובדים במדינת ישראל. לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל ומשרד האוצר ישתפו פעולה בפגיעה בזכויותיהם של העובדים. לאור האמור, אני חושבת שכל הדיון צריך להתמקד בנושא החוק עם יועצים משפטיים, שייצגו את המנגנונים, כדי לשמור ולשמר את זכויותיהם של העובדים בין אם מדובר בעובדים חדשים, ובין אם מדובר בעובדים שעובדים היום ויעברו לעבוד עם המעסיק החדש. מתוך דאגה לאוכלוסיית העובדים, אני מניחה שהשוק לא שופע הצעות באיכות כל כך גבוהה של האנשים האלה, אני מציעה להיזהר לא לשפוך את המים עם התינוק. אני לא חושבת שצריך לפגוע בהם ברמה המשפטית, החוקית. עניין השכר זאת סוגיה אחרת.
הוועדה לקידום מעמד האישה, ג' כסלו התשס"ח (13 לנובמבר 2007), בעניין חיסון נגד סרטן צוואר הרחם.
http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/maamad/2007-11-13.html
מתוך הדיון : אני רוצה לברך את יושבת הראש על היוזמה הברוכה של הצעת החוק הזו. אני בטוחה שהרבה קודמים לפני כבר דווחו על היוזמה החוכמה היא לא רק ליזום לדבר להגיד ולתמוך אלא לעשות ולהריץ קדימה. תודה, הן כאישה והן כאזרחית במדינה הזאת. עניינית, לצערי הרב במדינת ישראל יש המון דברים מאד חשובים ומה שמניע בסופו של דבר את העולם ואת המדינה שלנו גם זה כסף, כסף מניע את העולם. דברתי עם חברתה כנסת תירוש ואני יודעת שגם ועדת ההיגוי ערה ומודעת לחיוניות ולצורך האמיתי הקיומי המהותי של החיסון הזה. אני לא רוצה להיכנס לסוגיות של נשים גברים ומה מדינת ישראל ממנה לאלה לעומת אלה, כי גם גברים במדינת ישראל הם אזרחי המדינה וזכאים להגנות רפואיות. אני לא רוצה להיכנס גם לשאלות של מעמדן של נשים במדינה מבחינת חקיקה וכל הדברים האלה שאנחנו צריכות פלטפורמה של שיפור. מכיוון שאני סוברת שהסוגיה היא סוגיה כלכלית כי אם היה כסף במדינה אף אחד לא היה מתווכח. שמעתי שעשיתם חישוב מדויק של עלות התרופה ברמת הפרט לעומת החיסון, כמה עולה כל חיסון כזה, אני מבינה שזה עומד על משהו כמו 65 מיליון ש"ח לשנה למדינת ישראל. תמיד כשמציגים סברה אחת באים מהאוצר והממשלה ומציגים את זה בעלויות כמעט כפולות, אנחנו לא מתרגשים מזה, אלה דברים שאפשר בסופו של דבר לאמוד. לעומת מה זה חוסך? בזה שאנחנו מצילים חיי אדם וזה ערך עליון בעינינו, מעבר לזה יש גם חיסכון כלכלי. אותם נשים שלוקות אחר כך במחלה עולות כסף לציבור במדינת ישראל. האם מישהו עשה בדיקה סטטיסטית מדויקת. אם כן, אני אשמח לראות את נתונים. אותי מעניינת אותי הדלתא, סליחה שאני מדברת כך על חיים של בני אדם במושגים כספיים אבל מעניית אותי הדלתא ולא מעניית אותי המחיר שיעלה הדבר הזה או ה"אול קוסט" מעניית אותי הדלתא בין העלות לבין התשלום שאנחנו מוציאים היום. הדלתא הזו היא ההוצאה האמיתית. ברגע שאנחנו מציגים דבר כזה לנציגי האוצר ואני אשמח לשמוע מהם, כל המבחן של הנושא הזה ניבט מזווית ראיה אחרת. אוצר הוא דבר שכל אחד מאתנו מנהל החל ממשק הבית הפרטי, מתחיל בילד הקטן שנותנים לו איקס כסף שילך לבלות בקניון איך הוא מוציא ואיך הוא מכניס, ברור שצריך לחסוך. אני מכירה את זה מהרבה הצעות חוק אחרות וסוגיות לא רק חוקתיות בכנסת היום. כחברה בבית הזה אני רואה את זה בסוגיות מהותיות, ישנם סדר עדיפויות ואני לא רוצה להיכנס לסוגיות פוליטיות האם הוצאות אחרות שהאוצר נתן להם הסכמה אכן באמת ברמה המדינית האזרחית בראש סולם העדיפויות. אני אגיד משפט שאולי יקומם כמה אנשים אבל לא אכפת לי, אחד הדברים שמשנים סדרי עדיפויות זה פרסום זה תקשורת זה דעת קהל, כמה זה עולה למודעות הציבורית, המודעות הציבורית מהווה אמצעי לחץ גם על שחרור תקציבי, ועל זה מי שחושב אחרת שיקום, אף אחד לא קם. לכן אנחנו עושים פה שני דבירם, גם מקדמים באמת בצורה המהותית את הצורך האמיתי של סיוע בהצלת חיים שאין ספק שזה קונצנזוס של המדינה כולה ומצד שני אנחנו מחויבים להעלות את זה למודעות הציבורית, חשוב שכל מדינת ישראל תדע על קיום הישיבה הזו היום, שתדע בדיוק לאן אנחנו מקווים להוליך, מה הקריטריונים, איזה כלים יש לנו איזה נתונים סטטיסטיים יש לנו להתחיל להפעיל לחץ ציבורי. נציגי האוצר שעושים את עבודתם נאמנה, יצא לי הרבה לעבוד אתם אני יושבת עם נציגי התקציבים כל שנה, הם עושים עבודתם נאמנה ואין לי אף מילה רעה עליהם אבל גם הם מושפעים ממרכיבים כאלה ואחרים, חובת כולנו, מכל צדדי המתרס, מצד ממשלת ישראל מצד השטח מצד הנשים, מהצד הרפואי, כולנו, לשלב ידיים להציג את הדלתא כמו שאמרתי, לעשות בכל דרך כדי להביא את זה למודעות הציבורית בחוגי בית כנסים ובקשר עם התקשורת, לחלחל עם זה למודעות הציבורית ואני מקווה שכך נוכל סוף סוף להביא לנשים בציון גואל. תודה.
הוועדה לפניות הציבור, ט"ז בכסלו התשס"ח (26 בנובמבר 2007), בנושא פניות ציבור לגבי העדר טיפול הולם עבור ילדות ונערות הסובלות מהפרעות אכילה
http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/zibur/2007-11-26.html
מתוך הדיון : צדקו הדוברים פה לעניין של חינוך, יש לנו בעיה קשה מאוד של מודעות ציבורית, זה תהליך, זה לא דבר שישתנה ביום. להערכתי צריך אפילו לעשות איזה מין שיתוף של משרד הבריאות ומשרד החינוך, לא עולה בדעתי כרגע מי, לצאת בקמפיין תקשורתי של מלא זה יפה, אני לא יודעת, לעשות שטיפת מוח ציבורית, זה לא מביא את הפתרון בו ביום, אני יודעת, אבל זה תהליך מחלחל, לחלחל למודעות הציבורית שהנורמות התפיסתיות של יופי מהו, ישתנה.
נכון, אולי זה לא יקרה לילדים שכבר נפגעו היום, אבל לפחות בראייה עתידית והיום אנחנו ומצווים לראיה עתידית, הרי כל הנושא של הדורות הבאים, נציבות הדורות הבאים ובר קיימא זה דברים שהם בנשמה שלנו, אנחנו רואים את זה בנושאים אקולוגיים, אנחנו רואים את כל התחממות הכדור, אנחנו רואים בכל הדברים, בוודאי ובוודאי בדבר שהוא כל כך קרוב לנו, החיים של הילדים שלנו. חובתנו לירות את יריית הפתיחה של שינוי תפיסתי. פעם בתקופות אחרות, דווקא הנשים השמנות היו אלה המבוקשות, אז אולי יש מקום אפילו לעשות גאלה תקשורתית וליזום את זה כאן, שמשרדי הממשלה יעשו איזה מין משימה, להפוך את זה לנושא היום, זה הדבר השני.
על מוסדות הבריאות דווקא, להיכנס להגדרה באמת טיפולית לנושא הזה, כי אני יודעת שיש מי שסובר שיש בזה אלמנטים נפשיים, אני אינני איש מקצוע ולא מתיימרת להיכנס לנעליים של אנשי המקצוע ולא לגעת בזה אפילו. אני מכירה מצד אחד את הסוגיה הרפואית, רק מתוך ההורים שלוותי לצערי ואני שמחה שהם יצאו מזה. אבל מצד אחד הסוגיה הרפואית שגורסים שמקומות האשפוז זה בתי חולים לחולי נפש ומצד שני את הזעקה ואת הכאב של האימהות, של ההורים, הילדים שלי הם לא חולי נפש, הם נקלעו למצוקה.
הסוגיה הזאת צריכה להגיע גם לפתרון פעם אחת בצורה הגדרתית, שימו את הבעיה על השולחן, מספיק לטאטא אותה בחלק גדול מהמקרים מתחת לשטיח מכל מיני סיבות, להעלות את זה לסדר יום ציבורי, להירתם, לשלב ידיים ובאמת להביא לדור הרבה יותר בריא מכל ההיבטים כדי שאנחנו נחסוך לעצמנו צער וכאב.
עוד על טיפולה של ח"כ טרטמן בנושא הפרעות אכילה ניתן לעיין ברשומה:
http://estherina-tartman.blogspot.com/2008/02/preventing-anorexia.html
ועדת החוקה, חוק ומשפט, י"ד בשבט התשס"ח (21 בינואר 2008), בנושא הצעת חוק יסוד:
ירושלים בירת ישראל
http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/huka/2008-01-21-01.html
הסוגיה צריכה להתחיל הרבה קודם. האם זאת הסוגיה שתביא את השלום? די לדפדף בדפי ההיסטוריה הלא רחוקה - ונהניתי לשמוע על ההיסטוריה היותר רחוקה - כדי לראות שסוגיה של שלום עם ישראל מעולם לא עמדה על הפרק במשא ומתן. אנחנו זוכרים את החלוקה של 47', זוכרים מה קרה אחרי כן, ב-49', זוכרים שיום למחרת הכרזת המדינה הצבא המצרי כבר תקף את ישראל. לא בגלל סוגיית ירושלים, בגלל סוגיה מהותית של זכות הקיום של העם היהודי על האדמה הזאת. ירושלים היא לא הנושא העיקרי. אני לא רוצה לחזור פה על משפטים שאמרו שירושלים לא נזכרה בשום מקום מקודש לציבור המוסלמי. יתרה מכך, די לעיין במסמך החזון של המוסלמים היום על מדינת ישראל - אזרחי ישראל - שירושלים, כבירת ישראל, אמורה להיות גם בירתם שלהם. די לעיין במסמך הזה כדי להבין את המהות. המהות אינה הבאה של שלום, המהות היא להחזיר משטר מוסלמי מוחלט על כל האדמה, ולא רק על ירושלים.
ניתן לעיין בהצעת החוק של ח"כ טרטמן בנושא ירושלים – בירתו של העם היהודי ברשומה:
http://estherina-tartman.blogspot.com/2008/03/law-proposal-3160.html
ועדת הכלכלה , כ"ח בשבט התשס"ח (4 בפברואר, 2008), בעניין הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - החמרת ענישה)
http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/kalkala/2008-02-04-02.html
גנבת המתכות והבעיות שנגרמות בגינה נמצאת בעלייה מתמדת וגורמת למדינה שלנו סבל רב. יש בידיי נתונים של "בזק", שמצביעים על עלייה בין רבעון ורבעון במספר החבלות ובעלויות. רק בשנה האחרונה "בזק" שילמה בגין הגנבות הללו כמעט 8 מיליון שקלים. יש בידי נתונים של חברת החשמל. אם ברבעון אחד היה נזק של 2.8 מיליון שקלים, ברבעון שאחריו הנזק כמעט הכפיל את עצמו והגיע ל-4.5 מיליון שקלים. באופן מקרי לגמרי פתחתי היום את עיתון "מעריב" וראיתי כתבה שכותרתה: "סכנת חיים - גונבי המתכות פשטו גם על בית-חולים שיבא". מיותר לציין את הנזק הנוראי. כולנו מודעים לתופעת גנבת המתכות, אך יש תחושה של אוזלת-יד והיעדר טיפול. קל מאוד לגנוב מתכת. קשה מאוד להתחקות על עקבות הגנבים ויש שוק שלם של סחר שמתגלגל פנימה. כאשר כיהנתי כממלאת מקום יושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה העידו נציגי משטרת ישראל שהם נרתעים מלהיכנס אל אזורים מסוימים מסיבות ביטחוניות, בשל סכנת חיים וכן הלאה. כל המחקרים, החקירות והחיפושים מעידים שלשם זורמות המתכות הללו. הסוגייה הזאת עלתה על שולחני ונקטתי בשתי דרכים כדי לנסות, ולו במעט, למזער את הנזק. דרך אחת, פניתי לשר אליהו ישי, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, וביקשתי ממנו להגביל בתקנות ייצוא חופשי של מתכות. אין היום פיקוח על ייצוא מתכות מסוג נחושת במדינת ישראל. ביקשתי ממנו להוסיף לרשימת המתכות שיש עליהן פיקוח בייצוא גם את הנחושת כדי לצמצם הברחת מתכות מן הסוג הגניב ביותר, בעיקר מתכות של נחושת, אל מחוץ לגבולות הארץ. זה תהליך אחד שנמצא בסמכות השר.
ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להסדרת עיסוק במקצועות רפואיים, פרא רפואיים, כ"ח בשבט, התשס"ח (4 בפברואר, 2008)
http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/avoda/2008-02-04.html
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ו' באדר א התשס"ח (12.02.2008), בעניין הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 30) (הגדלת שיעור הגמלאות להורים יחידים),
http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/avoda/2008-02-12-02.html
ועדת החוקה, חוק ומשפט, י"ג באדר א התשס"ח (19 בפברואר 2008), בנושא הצעת חוק יסוד: הכנסת (תיקון - העברת חבר כנסת מכהונתו),
http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/huka/2008-02-19-03.html
מתוך הדיון : אני מבקשת להתייחס לנוסח המתוקן. קיבלתי הערות והארות של משפטנים, עמיתים, חברים, קולגות, אנשי שמאל, אנשי ימין, לנוסח הראשוני של הצעת החוק. קיבלתי את המלצותיהם, ויחדיו ניסחנו את הצעת החוק הזאת בשפה אחרת, שמקובלת על כל הצדדים. המטרה של הצעת החוק הגיונית לגמרי. היא מדברת על חבר כנסת, נבחר ציבור, שנבחר בצורה דמוקרטית וראויה על-ידי ציבור במדינת ישראל, שפועל בעצם היותו חבר כנסת, תוך כדי כהונתו בדרך - באמירה או בעשייה - שמלכתחילה הייתה מונעת ממנו להיבחר. הדגש פה הוא על ההתנהלות, לא על חבר הכנסת. אם עצם המעשה או האמירה הם כאלה שמונעים מאדם לשבת בבית המחוקקים, איך הוא יכול לקבל לזה הכשר מתוקף היותו נבחר ציבור? מצד שני, אל לנו להקל ראש בנבחר ציבור. חובתנו, כמחוקקים וכנבחרים, להגן על המוסד הזה, על הדמוקרטיה, על הבחירה הדמוקרטית של האדם, בצורה נחרצת שאינה משתמעת לשני פנים. אם כך, אנחנו עומדים בפני סוגיה מביכה. מצד אחד, יש פה היגיון ישר ושכל של הגנה וצרכים של הגנה על המדינה; מצד שני, יש לנו את כללי הדמוקרטיה ואת זכויות האדם. לכן, קיבלתי את ההערות והבאנו לכאן חוק מרוסן, שממש לא מקל ראש בתהליך של העברת חבר כנסת מכהונתו. אני מודה, עם יד על הלב, שלפי החוק הזה לא ממש ניתן יהיה להעביר חבר כנסת מכהונתו, מכיוון שהכנסנו לכאן חמש מסננות שמהוות מכשולים לתהליך כזה. צריך שיקרה מקרה מאוד קיצוני כדי להגיע להחלטה על יישום חוק כזה. אבל החוק הזה, בעצם הקיום שלו, יביא לריסון ולמחשבה תחילה של חברי הבית להתנהג בצורה הולמת וראויה, כמו שהם התנהגו לפני שהם נבחרו. אם כך היו מתנהגים לא היו נבחרים.
הנושא נידון גם בועדת הכנסת:
http://estherina-tartman.blogspot.com/2007/10/vaadat-ha-knesseth-2007.html
הוועדה לקידום מעמד האישה, כ"ז אדר א' התשס"ח (4 במרס 2008), יום האישה הבינלאומי 2008 - שוויון הזדמנויות בעבודה, החברה האזרחית, דיון עם פורום המנהלות בהייטק
http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/maamad/2008-03-04.html
מתוך הדיון : אני תוהה למה. למה אנחנו מוצאות כל כך מעט נשים, ואני לא רוצה לחזור על הדיונים האלה שדשנו בהם ודנו בהם בכל פורום ופורום שעולה על השולחן, אבל בעובדה עדיין אין לנו מספיק ייצוג, הרי בסך הכול אני חושבת במושגים ייעודיים, עולמיים. בעולם כולו אלפי שנה קיימת התפיסה שהאישה היא בעצם עקרת הבית. מה זה עקרת הבית? עקרת הבית, שורש המלים בשפה העברית, עיקר. זאת אומרת שהאישה היא עיקר הבית, זאת אומרת שאם האישה בתפיסה חוצה דתות, לאומים, מדינות, שנים, היסטוריה, היא מהווה עיקר הבית, זאת אומרת שיש לאישה את הכישורים לטפל בדבר הכי חשוב שיש לנו, הבית, שהוא המבצר שלנו, הניהול של הבית, שזה משק הבית, הכלכלה, והכי הכי חשוב, האוצר שלנו, הילדים שלנו, דור ההמשך. אז בואו נחשוב, אם נשים כל כך מתאימות אלפי שנים לנהל את הדבר הכי הכי חשוב שיש לישות האנושית, תארנה לעצמכן מה היה קורה אם היינו המנהלות את העיר שלנו, שלא נדבר על המדינה שלנו. לכך אנחנו מייחלות, לעידן טוב יותר. אני היום, ביום הזה, בחרתי להביא אחת מתוך הצעות החוק השונות שיש לי לעניין הנשים ואני מעלה אותה במהלך היום במליאה, וזה חוק של שריון מקומות נשים ברשויות מקומיות. לא, אל תחשובנה. אני חייבת להתוודות עם יד על הלב. בטרם היבחרי לחברת כנסת הייתי יושבת ראש פורום הנשים של סיעת ישראל ביתנו. כיושבת ראש הסיעה הקמנו את המפלגה וכתבנו תקנון. אני התנגדתי לשריון מקומות לנשים בתוך עשייה ובתקנון. התנגדתי ואני עדיין חושבת שאנחנו לא צריכות שריון, אנחנו שוות, יכולות ויכולות הרבה יותר טוב. וההתנגדות שלי הוכיחה את עצמה. רק לידיעתכם, ישראל ביתנו, הסיעה הגדולה ביותר באחוזים במניין הנשים שלה בכנסת. אנחנו מובילים עם 28% של נשים בכנסת, הסיעה הגדולה ביותר, למרות שאין לנו שריון. זה מודל שצריך להתנהל במדינת ישראל בכלל. אבל בינתיים ,עד שנגיע לעידן, עדיין צריך לצמצם את הדיסוננס שקיים ולכן כן מצאתי לנכון, מתוך בדיקה וספירה של מה שקורה ברשויות המקומיות, שיש חסר גדול מאוד, בולט מאוד, בנשים. החוק שלי אומר ששליש מכל רשימה לרשות מקומית תכלול נשים, ולפחות אחת בשלושת המקומות הראשונים.
ועדת החינוך התרבות והספורט, ג' אדר ב' תשס"ח (10.3.2008), בנושא תכנון ומיפוי אזורי ומרחבי בשל סוגיית הפסקת לימודים במודיעין - הצעה לדיון מהיר של חה"כ אסתרינה טרטמן
http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/chinuch/2008-03-10.html
מתוך דיון:...אני יושבת ראש השדולה, דרך אגב, השדולה מורכבת מעשרה חברי כנסת מכל סיעות הבית, היא לא ייחודית לסיעה כזאת או אחרת, לכל סיעות הבית מימין או שמאל. יש ביקוש של ההורים, אין לנו מענה חלופי, יש גאוגרפית שטענתי קודם, קרוב הרבה יותר. פנינו למשרד החינוך, ביקשנו הכרה, קיימנו ישיבה במשרד החינוך, דנו ואמרו אכן יש הרבה מאוד היגיון בטיעונים האלה, כרגע המבנה הוא לא כזה, הפנו אותנו לועדת חריגים. פנינו לועדת חריגים, ועדת חריגים הכירה באמת הפשוטה של הצורך הזה, צורך טבעי, צורך הגיוני, צורך כלכלי, וכמובן בצורך חברתי שצריך לתת מענה לדבר הזה. היא אמרה אין בעיה, אנחנו נכיר ברמה הפרקטית, הטכנית, לצורך שנת הלימודים הנוכחית למטה בנימין, נכיר בצרכים של התלמידים שלכם במודיעין, ובלבד שבשנת הלימודים הבאה אכן בית חורון יהפוך להיות בזרם הממלכתי שלו אזור רישום של מודיעין.
האמת, שדבר אחרון ברכתי את העשיה ואת הנכונות של משרד החינוך כי אני באמת זיהיתי אנשים שרוצים בצורה הגיונית, חכמה, עם הכלים שלהם לבוא לקראת העם כי זה התפקיד שלהם. עברנו לבית חורון ובאמת ההורים בבית חורון בשיתוף של מזכיר הישוב הגיעו להסכמה שהזרם הממלכתי ילך למודיעין, קרוב יותר, נכון יותר, כל הטיעונים שציינתי, לא העלאתי בדעתי שדווקא במודיעין אנחנו ניתקל בבעיה. שוחחתי עם חיה שיטאי, אני חייבת לומר שיש הרבה הגיון והרבה טעם בדברים שהיא הציגה מכוח רשות מקומית. למען הגילוי הנאות פעם שניה, אני מכירה את הסוגיות של הרשויות המקומיות, לא בזכותי אלא בזכות מי שהוא אבא של ארבעת ילדיי, שהקמנו עיר בישראל וכל נושא החינוך 25 שנה ישב על שולחננו בוארסיה כזאת או אחרת. מי שלא יודע אני מדברת על מעלה אדומים. אני מכירה את הבעיות, אני מכירה את זה מגבעת זאב כי היום הוא ראש רשות בגבעת זאב, אני מכירה את הסוגיות המוניציפאליות, אני מכירה את הסוגיות של האינטרס לשרת את אלה שהציבור האלקטורט הפורמלי שמי ששייך לרשות שלי, ומי שלא שייך פורמלית לשרות שלי, אני מבינה, אני מכירה את הבעיה, אבל עדיין זה לא מביא פתרון.
חיפשתי פתרון, לכן ביקשתי לכנס פגישה ברשות חבר הכנסת מיכאל מלכיאור יושב ראש ועדת החינוך, נציגי העמותה בבית חורון, וכמובן נציגי משרד החינוך כדי שמפה תצא תורה ונביא בשורה. תודה.
